סקירת תקליטור מבית חברת נקסוס: סונטות לקלרנית ופסנתר של ברהמס | Mahler: Live in China
הדפסה הדפסה
ראשי » סקירת תקליטורים

סקירת תקליטור מבית חברת נקסוס: סונטות לקלרנית ופסנתר של ברהמס

 פורסם ב"פורטל הקלאסי", בשנת 2002

  

בחיי שלא התכוונתי, אבל כך הדברים התגלגלו ללא שליטתי ומצאתי עצמי כך יום אחד רגל אחת בשמנת החברתית ורגל שנייה בשוליים. שותף להוויה האליטיסטית של המוסיקה הקלאסית, ועם זאת נקשר לאלו בה שותיקי הבריגדה מסתכלים עליהם מלמעלה עם תנועת יד מבטלת. אני מודה קבל עם ועדה ומבקש את רחמי בית-הדין: אני חובב מושבע של NAXOS!

 הנה, זה יצא ממני, איזו הקלה!

היוקרה הנשפכת מכל הפקה של DEUTSCHE GRAMMOPHON גורמת לי לעמוד דום ביראה, והמכובדות האנאכרוניסטית הנושבת מכל צליל של DECCA או PHILIPS עוטפת אותי בפראק שחור ודמיוני כל אימת שאני מאזין לדיסק החדש מבית המדרש הכל-כך ותיק. בציר נושן וטוב.

למרות זאת נכבשתי, כעול ימים מהפכן (אני אוכל שלוש ביצים ליום ופאק הכולסטרול), בחדשנות ומשובת הנעורים המגששת והבוסרית משהו של ההפקות של חברת NAXOS, שבוחרת בשמות חדשים ונותנת להם הזדמנות להיות הכוכבים הבאים בשמי המוסיקה הקלאסית. חברה שמעדיפה להפיק את האלבומים שלה בעלות מינימלית (וכתוצאה מכך הדיסקים שלה נמכרים בעלות המתאימה לכיסו של כל צרכן ממוצע), תוך מציאת חלופות זולות ויעילות להפקות היוקרתיות של החברות הגדולות – הקלטה בכנסיות (בשל האקוסטיקה) למשל במקום באולפני הקלטות משוכללים. ולמרות התקציב הזעום, האלבומים וההקלטות זוכים לסופרלטיבים ולכוכבים ופרחים במדריכים החשובים (כמו הפינגווין) בשל הנועזות, הרעננות, והביצועים המצוינים. את האלבומים של NAXOS אני יכול לשמוע גם עם תחתונים בבית, כבוד אב בית-הדין, ובחיי שזה נוח.

אלבום שכזה המסב לי עונג רב הוא הסונטות לקלרינט מס' 1 ו-2 של בראהמס, בביצועם של צמד ההונגרים קלמן ברקס (קלרינט) וז'נו ז'נדו (פסנתר). בראהמס, שראה את עתיד המוסיקה הקלאסית במוסיקה טהורה ומופשטת מדרמטיות יתר, יצר מוסיקה רומנטית וצלולה, כזו שניתן להאזין לה ולהביט בבריכה קטנה של ברבורים ללא מחשבות טראגיות וזיכרונות מיתיים קדומים. הקלרינט, הפסנתר, השמיים, ומנוחת הצהריים עם כוס יין חצי יבש.

שתי הסונטות נכתבו ב-1894 ובשתיהן הקלרינט נושא את הסיפור המרכזי והפסנתר סובב את העלילה בניצוצות של רגש אצור. הנגינה הנקייה והאצורה של ברקס וז'אנדו מדגדגת את החיך המוסיקלי ושואלת שאלות שהתשובה עליהן אינה ידועה. התחושה המלווה את ההאזנה היא כי ישנה אסקלציה רגשית מתו לתו שעלולה להסתיים בהתפרצות רגשית סוחפת – מה יהיה בסוף? או כמו ששואלת הסבתא הרומנייה שלי בסוף כל פרק ב"יפים והאמיצים" – הם יתחתנו?

בראהמס, שכל חייו בילה בבדידות מזהרת בשל אהבתו הבלתי ממומשת לקלרה שומאן, אהבה ארוכת שנים שהסעירה נשמתו וטילטלה קרביו בשאלות מוסריותה וממשותה, כאילו ומתדיין פה עם מושא אהבתו. כשאני עוצם עיניי אני ממש רואה מולי את קלרה התמירה, הצנומה עם השיער הזהוב והאסוף והעיניים החזקות ותכולות (הקלרינט) שואלת, נוקבת, כועסת, מפלרטטת עם בראהמס העייף, הכואב, הרציונלי (הפסנתר). הדו-שיח משנה צבע וריגוש מרגע לרגע – דקה אחת חושני וארוטי ובשנייה כועס ומבקש תשובות. תשובות שאין. וזה קסמן של הסונטות הללו, במיוחד בביצוע האצור והמרגש הזה בעבורי – דיאלוג מוסיקלי בין גבר לאישה. רגע כועס רגע אוהב. רגע מאוהב רגע מאוכזב. סיפור אהבה בלתי ממומש בין פסנתר לקלרינט.

איך נאמר? בלעדייך אני חצי בן-אדם.

BRAHMS: Clarinet Sonatas Nos.1 and 2
Kalman Berkes, Clarinet
Jeno Jando, Piano
NAXOS 8.553121

 

 

 

 

קישורים קשורים:
אתר חברת נקסוס

חיים וינטראוב – מערכת הפורטל

  • Share/Bookmark

עוד כדאי לקרוא:

  1. סקירת 2 תקליטורים חדשים: פרחיה מנגן אטיודים של שופן וייבגני ברכמן בדיסק סולו בכורה
לא התלהבתיאהבתי (No Ratings Yet)
Loading ... Loading ...

הוספת תגובה

עליך להתחבר כדי להוסיף תגובה.