המדריך: מוסיקה אומנותית בימי הביניים – מבוא | Mahler: Live in China
הדפסה הדפסה
ראשי » ארכיון הפורטל הקלאסי

המדריך: מוסיקה אומנותית בימי הביניים – מבוא

פורסם ב"פורטל הקלאסי" בתאריך 08/05/2002

בימי הביניים, במאות ה- 12 וה- 13 , באירופה המערבית, התגבר כוחה של הכנסייה, אך בסופו של דבר, ההתמודדות הביאה לעימות בין האפיפיורים לבין השליטים החילוניים ובשל כך, נפגעה סמכותו של הכס הקדוש.

ימי הביניים המאוחרים היו תקופה של אי שקט, בה התחוללה המלחמה המתישה בין אנגליה לצרפת, השתוללה המגיפה השחורה והתחוללה התקוממות האיכרים נגד הפיאודליים.

מפנה חל במאה ה- 16 כשהרפורמציה הפרוטסטנטית שמה קץ להגמוניה הקתולית ופתחה עידן של מלחמות דת.

בו בזמן, הקתדרלות הרומאניות והגותיות היוו פסגה אדריכלית ומהן צמחו אוניברסיטאות. הלמדנות שאיפיינה את התקופה והאומנויות התמקדו בנושאים דתיים, אם כי , הופיע גם זרם חזק של יצירות ספרות לא דתית.

המצאת הדפוס, באמצע המאה ה- 15 אפשר תפוצה מהירה לרעיונות של ראשית הרנסנס.

במאות ה- 11 וה- 12 נעשתה המוסיקה מורכבת יותר – מלחיני נוטר-דאם, בפריס, יצרו הרמוניות באמצעות הוספת קווים מלודיים חדשים לזמירות הגרגוריאניות. המוסיקה החילונית פרחה גם היא והטרובדורים שרו על אהבה ונושאים חילוניים אחרים. ההתפתחות המוסיקלית צברה תנופה בהשפעתם של אוקכם וג'וסקן ובמאה ה- 16 הגיעה לשיאים חדשים, כפי שניתן לראות במוסיקה הקולית של לאסוס, באיטליה, ושל בירד באנגליה.

להלן מספר הערות לגבי ארצות אירופיות, בהן היתה התפתחות מוסיקלית משמעותית בימי הביניים : גרמניה :  נזכיר את הבולטת בין מלחיני התקופה, היא הילדגרד מבינגן אשר כהנה גם כאם מנזר, חיברה מחזות והיתה גם דיפלומטית לעת מצוא – ( 1098 – 1179 ).

היא הלחינה סקוונצות ומזמורים .

יצירה מיצגת היא המחזה המושר " סדר המעלות ". כאמור, הכנסיה היתה הפטרונית העיקרית של המוסיקה בימי הביניים ובמידה ניכרת גם בתקופת הרנסנס, יחד עם זה, האוסף "כרמינה בוראנה", מהמאה ה- 13 אשר כלל שירי הימורים ושתיה, מוכיח כי גם נושאים אחרים מצאו ביטוי במוסיקה של התקופה .

בדומה לטרובדורים הצרפתים, לגרמנים היו זמרי חצר משל עצמם, ה- "מינזינגר", מסורת ממנה שאב לימים המלחין וואגנר באופרה שלו "המייסטרזינגר מנירנברג".

צרפת ופלנדריה :  פרוטין ממלחיני נוטר-דאם של פריס ( 1160 – 1225 )  בלט בפוליפוניה קולית. הוא חיבר יצירות לשלושה ולארבעה קולות, זמירות גרגוריאניות וכן, יצירות לקול יחיד או ולעוגב .

גיום דה משו (המאה ה- 14)  מזוהה עם תנועת ה- "ארס נובו". הוא חידש עם מקצבים סנקופיים , הלחין מוטטים, בלדות וצורות אחרות.

היצירה "הוקטוס דויד" הייתה מראשוני הקטעים  הכליים, הטהורים, בתולדות המוסיקה המערבית. נזכיר שהלחנתו של משו חרגה מהמנעד שנחשב אפשרי עד אז. יצירה מומלצת (פוליפונית) : "מיסה לבתולה ".

בסוף ימי הביניים, נזכיר שני מלחינים: פ. פ.דופאי (1400 – 1474 ) ו- אוקכם (1410 – 1497 ).

דופאי נחשב לראשון במעלה באסכולה הזו והוא הביא ביצירתו למזיגה בין סגנון הארס נובו של סוף ימי הביניים לבין סגנונות ראשית הרנסנס האיטלקי – גישה חדשה שעלתה בקנה אחד עם הנטיה של הומניזם הרנסנס לעסוק ברגשות היחיד.

כחידוש יש להזכיר את העובדה שדופאי השתמש בצלילים דיסוננטיים וכמו כן, הרחיב את המנעד הקולי כלפי מעלה – השתמש בצלילים גבוהים.

הוא הביא לעליה בחשיבותה של המיסה כצורת ביטוי עיקרית במוסיקה הדתית.

כיצירה מיצגת נזכיר את המיסה "הנה שפחת ה' ".

דופאי הלחין גם יצירות חילוניות, בצורות רונדו ושנסונים אינטימיים.

אוקכם, אותו הזכרנו מקודם, חיבר מוסיקה דתית וחילונית, הלחין מוטטים לארבעה קולות והרחיב את המנעד הקולי כלפי מטה ( הבס ) .

יצירה מיצגת -"מיסה לנפטרים " ( רקוויאם ) וכן, שנסונים שהולחנו בצורת הרונדו ומצטיינים ע"י מלודיות רבה, שלט בהרמוניות מורכבות ובטכניקות מתוחכמות שאיפיינו את מלחיני ארצות השפלה.

כאמור, היה תחום מוסיקלי נוסף שנמצא מחוץ להשפעתה הישירה של הכנסיה, במאות ה- 12 וה- 13, וזו הייתה שירתם של הטרובדורים.

בדרום צרפת, היו גם מלחינים פוריים שהלחינו וסיפקו בידור מוסיקלי יותר מתוחכם מאשר הזמרים הנודדים.

איטליה :  שם החלה פריחתה הראשונה של המוסיקה החילונית במאה ה- 14 כאשר מלחינים חיברו מדריגלים, שנסונים ושירי ריקוד וזאת, לעתים קרובות, לטקסטים של סופרים גדולים, כמו דנטה אליגיירי, פטררקה ובוקצ'יו.

בריטניה :  המוסיקה שחוברה שם, בימי הביניים, גדושה אוצרות, בהם פראגמנטים ושירים  בסוף המאה ה – 15, הגיעה המוסיקה הזו לשיא באוסף של יצירות דתיות, בשם CAROLS  ( " ספר המקהלה של איטון "), אשר משום מה הזכירו בקוויהן המרקיעות את הסגנון הארדיכלי המתנשא אל על של הקתדרלות, כמו קנטרברי וכנסית יורק.

ספרד :  המסורת המוסיקלית המוקדמת, לפני המלחין וויקטוריה, דתית ותיאטרלית כאחת, בשירים וביצירות אחרות, חוברה בקווים עזים ע"י מלחינים, כמו חואן דל אנסינה ופרנסיסקו דה פיאלוסה.

מן הראוי לזכור שבתקופתו של קולומבוס, במאה ה- 15 , צמח אוצר שלם של שירים אשר עסקו במסעותיו.

פרפרים (כל הזכויות שמורות).

  • Share/Bookmark

עוד כדאי לקרוא:

  1. המדריך: מוסיקה אומנותית בימי הרנסנס
  2. המדריך: על המלחינים את המוסיקה הקלאסית
  3. תינוקות זוכרים מוסיקה קלאסית מורכבת, מחקר חדש מתוצרת קנדית
  4. המדריך, הלא רשמי, להנאה מאופרה
  5. פייר בולז ומינוי חדש שלו בפסטיבל לוצרן/שוויץ
לא התלהבתיאהבתי (+1 rating, 1 votes)
Loading ... Loading ...

הוספת תגובה

עליך להתחבר כדי להוסיף תגובה.