המדריך: על המלחינים את המוסיקה הקלאסית | Mahler: Live in China
הדפסה הדפסה
ראשי » ארכיון הפורטל הקלאסי

המדריך: על המלחינים את המוסיקה הקלאסית

פורסם ב"פורטל הקלאסי" בתאריך 11/05/2002

המוסיקה המערבית, המכונה כיום "קלאסית", התפתחה במשך מאות בשנים, אם כי רישומה, בכתב , החל כאמור, רק במאה ה- 9, כאשר פותחו השיטות הראשונות של כתב התווים.

מאחר שהכנסייה וחצר המלוכה שלטו, למעשה, במוסיקה הקלאסית עד המאה ה- 19, תולדותיה והשגייה  תועדו במידה רבה. מעמדו של המלחין בחברה התפתח גם הוא ככל שצפיותינו המוסיקה השתנו  והתרחבו.

המלחינים  חיברו מוסיקה  שהייתה קשורה  לתרבות התקופה  בה  חיו  ולתומכים בם.

תולדות המלחינים מתוארות לפי תקופתם: המלחין בימי הביניים, המלחין בימי הרנסנס, המלחין בתקופת הבארוק, המלחין בתקופה הקלאסית, המלחין בתקופה הרומנטית והמלחין במאה ה-20.

המלחין בימי הביניים

המלחינים הראשונים חיברו מוסיקה כדרך לרומם את האל.

רבים מהם פעלו במנזרים. מוסדות כנסייתיים אלה היו למרכזי המוסיקה הגדולים הראשונים.

עם המלחינים האלה נמנתה אם המנזר הלדגרד מבינגן.

במאה ה- 12 פעלו, מחוץ לכנסיה, הטרובדורים הצרפתיים  שיצרו ביקוש למוסיקה חילונית.

בתקופת מסעי הצלב, התגלו מחדש התרבות, הידע  והפילוסופיה  של יוון העתיקה.

באותה תקופה הוקמו האוניברסיטאות הראשונות (בולוניה, פריס, אוקספורד).  

על רקע הפריחה התרבותית, הרחיבו מלחיני הכנסייה את המוסיקה שלהם לכלל אומנות בפני עצמה.

בתחילת המאה ה- 14 העניק המלחין פיליפ דה וויטרי (איש כנסיה) למוסיקה החדשה את השם  "ארס נובה" = אומנות חדשה. מלחיני התקופה החשובים המשיכו לחבר מוסיקה חדשה, אך האפיפיור  לא אהב את החידוש וביקש לשמר את המזמור הישן, אותו הוא מצא כבעל כושר הבעה דתי הולם.

המלחין בימי הרנסנס

המלחין האיטלקי ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה

בתקופה הזו הוסט מרכז המוסיקה ועבר ממנזרי צפון צרפת אל ערי המדינה של חצי האי האיטלקי. 

בחצרות השליטים והאצולה המשיכה המוסיקה , ככל שאר האומנויות להתמקד בנושאים דתיים. 

המלחין ג'וסקן דפרה נולד ומת בארצות השפלה, דוברות  הצרפתית, אך את הקריירה המגוונת שלו עשה , בעיקר, באיטליה. עבודות של ג'וסקן פורסמו בדפוס, בראשית המאה ה- 16, בוונציה, ע"י חלוץ המו"לות אוטביאנודי פטרוצ'י.

המצאת הדפוס אפשרה, זו הפעם הראשונה , הפצה נרחבת של תווים ובכך, היה משום האדרת שמו של ג'וסקן, אך יותר מכך, התאפשרה  הפצת המוסיקה בחוגים שקודם לכן לא הגיעו לכך, באיטליה ומחוצה לה.

יכולתה של הכנסייה להשפיע על התפתחויות מוסיקליות חדשות, בתחום המוסיקה החילונית, הייתה מוגבלת, אך במועצת הכנסייה בטרנטו (1545 – 1563) ניסו לרסן את המלחינים.

כאמור, גדול מלחיני התקופה – פלסטרינה (בתמונה) ובעקבותיו גם חבריו, נאלץ להתחשב בדרישות הכנסייה, יחד עם זה, הצליח  לחבר מוסיקה אומנותית שהייתה מופת ליופי.

המלחין בתקופת הבארוק

המלחין האנונימי יוהן סבסטיאן באך, 1750-1685

 הולדת האופרה הייתה, כנראה, החידוש החשוב ביותר, בתקופה הזו והביאה תרומה משמעותית למוסיקה החילונית.

האופרה זכתה לפופולריות, בממדים שהיה בכוחם להטות את משקל הפטרונות מהכנסייה אל חצרות האצולה ובסופו של דבר, אל הקהל הרחב.

המלחין מונטוורדי נחשב למחבר האופרה האמיתית הראשונה – "אגדות אורפיאו" (1,607).

בתקופה  הזו הופיע גם צורתו המוקדמת של הקונצרט הפומבי. הפעילות שהוזכרה מקודם לא הספיקה כדי שהמלחין יוכל להתפרנס מכך: ברוב המקרים הם לא  הרוויחו דבר מהביצועים של המוסיקה שלהם, אלא אם הופיעו בעצמם כמבצעים.

זכויות הבצוע לא היו מוגנות.

החוקים הראשונים להגנת זכויות היוצרים הופיעו רק בשנת 1,709 , כך שעד אז, המלחינים  נותרו  תלויים במשכורות ששלמו להם נותני החסות, בתוספת תשלומים על יצירות שהוצאו לאור.

אך  ה-מו"לים היו נצלנים. ב- 1,711 המלחין הנדל הסתכסך עם המו"ל שלו, בעניין פרסום האופרה שלו "רינלדו" ובשל כך, נותקו ביניהם הקשרים עד אשר בנו של המו"ל קיבל את ניהול העסק לידיו.

המוסיקה הכנסייתית זכתה לתקופת פריחה קצרה באנגליה הפרוטסטנטית, בעיקר בהמנונים של  המלחין הנרי פרסל אשר חיבר מוסיקה גם לתיאטרון ולחצר המלכות.

המוסיקה הדתית נהנתה מהערכה גם בצפון הלותרני של גרמניה,  שם חוברו, באותה תקופה, מזמורים או כוראלים לשירה בציבור והן, קנטטות  ופאסיונים מורכבים יותר.

מוסיקאים מוכשרים נמשכו אל האזור  וביניהם היה גם סבסטיאן באך (בתמונה) .

הוא היה, כנראה, אחרון המלחינים הגדולים שהקדיש את רוב יצירתו לכנסיה.

המלחין בתקופה הקלאסית

פרנץ יוזף היידן, תושב אוסטריה כל חייו

 אחרי באך הצליחו שמרני הכנסייה ( הפייטיסטים ) להחליף את הקנטטה של טקס התפילה הלותרני, שהייתה אופראית למחצה, בדרשה מדוברת ובשל כך, כנראה, הוסט מוקד המוסיקה הדתית דרומה, אל אוסטריה הקתולית, בה חוברו המיסות של הידן, מוצרט, בטהובן ושוברט.

עם התגבר ההתעניינות במוסיקה תזמורתית ובייחוד עם התפתחות הסמפוניה, החלה המוסיקה הדתית להידחק  הצידה ביצירות המלחינים. 

בשלב ראשון, המוסיקה התזמורתית הוגבלה, בשל העלויות הגדולות של החזקת הנגנים הרבים, למספר מרכזים, כמו: מנהיים, פריס, ברלין, דרזדן ווינה ואצל משפחת אסטרהאזה העשירה שהעסיקה, במשך שנים רבות, את היידן.

במקומות האלה התפתחה המוסיקה התזמורתית בתמיכתם של קומץ גורמים אירופיים שהיו להם הרצון והאמצעים  לממן אותה.

בעשור האחרון של המאה ה- 18 כבר הלך שמו של היידן (בתמונה) לפניו, בכל רחבי אירופה המערבית.

הוא הרוויח יפה מתריסר סמפוניות שחיבר לקונצרטים פומביים.

התווים שהודפסו בלייפציג, הופקו במהדורה יפיפייה, במספר עותקים גדול ונמכרו במחיר נמוך יחסית.

פרסומם של אלה, הביאו להיידן  תהילה והביקוש ליצירתו גבר.

מוצרט, לעומת היידן, ניסה להתפרנס כעצמאי, ללא כל משרה באחת החצרות, אך לא הצליח לפרסם יצירותיו בדפוס, בימי חייו וסבל מחוסר הצלחה לאורך כל הקריירה המקצועית שלו.

המלחין בתקופה הרומנטית

לודוויג ואן בטהובן, לא רק בסרט

 בטהובן (בתמונה) נחשב למלחין הראשון שעשה קריירה כמלחין עצמאי.

הוא  היה המוסיקאי הראשון שהתאים לדימוי הרומנטי של אומן-גיבור מיוסר, הנאבק בבדידות עם  המוזה.

הקריירה שלו הביאה לכך שרעיון המלחין המקצועי,  המשוחרר מכל אילוץ,  פרט לשיקול האומנותי, נראה לראשונה כבר-מימוש. רבים מהמלחינים נאלצו להיאבק, מבחינה כלכלית ולהתפרנס ממגוון עבודות עד שהציבור הכיר בשיעור קומתו האומנותי (אם בכלל).

כך, ליסט ופגניני התרוצצו ברחבי אירופה כסולנים ווירטואוזים. ברליוז ושומאן פעלו כמבקרי מוסיקה. 

ברוקנר היה נגן עוגב בקתדרלה  ובורודין לימד כימיה.

גדולה אומנותית לא הייתה מעולם ערובה להכרה ציבורית ולא להצלחה כלכלית.

כמה מהמלחינים  שיצירתם לא עמדה במבחן הזמן הגיעו להצלחה כלכלית בימי חייהם, למרות שהם והמוסיקה שלהם נשכחו מלב.  למלחינים הגדולים שתהילתם  ממשיכה  להדהד לאורך זמן, המתין קהל שצמח במהירות – תושבי הערים ובני המעמד הבינוני שאוכלוסייתם התרחבה במהירות, בתקופת המהפכה התעשייתית.

המלחין במאה ה- 20

בנג'מין בריטן, החל להלחין בגיל 5

 מאפיינים רבים של חיי המוסיקה, במאה ה – 19 המשיכו להתקיים גם  במאה ה- 20: קונצרטים תזמורתיים ואופרה הם עדיין נקודות המוקד העיקריות. 

אמצעי ההפצה התפתחו, התרחבו והתגוונו.

השוק הכולל של המוסיקה הקלאסית גדל לעין שיעור ויש אומרים שזמר.

מלחין כמו גורצקי ותחנת הרדיו, הבריטית "קלסיק פ.מ" מתחרים האופרה פוורוטי, בהצלחה בהישגים הכלכליים הגדולים של תעשיית הפופ.

למרות התרחבות הקהל הפוטנציאלי שלהם, סיכוייהם של מלחינים בני זמננו להתפרנס מהמוסיקה  אינם טובים כל כך, אך לא גרועים מאלה של המלחינים הקודמים להם, בתקופה הרומנטית, כי החברה העכשווית מכירה במלחינים כאומנים יצירתיים.

יחד עם זה , יש לזכור שמלחיני ימינו מצאו לעצמם  מקורות פרנסה  חדשים – לא פעם טובים יותר, בתחומים קרובים למוסיקה, בייחוד בתעשיית הקולנוע ובהוראה.

היו מלחינים לא מועטים, החל בפרוקופייב,  דרך בריטן (בתמונה) וקופלנד וכלה בפרט ובטקמיטיסו שהשלימו הכנסתם באמצעות חיבור מוסיקה לסרטים. 

שנברג, שוסטקוביץ', מסיאן, קארטר, בריו ואחרים כיהנו גם כמורים באוניברסיטאות וקונסרבטוריונים.

נותני החסות של ימינו מגוונים כמעט כמו סוגי המוסיקה, בה הם תומכים וכוללים מגוון מוסדות ציבור ואנשים פרטיים שהממון מצוי בכיסם.

המגבלות שכופים פטרונים אלה , כיום, מעטות בהשוואה לאלה שנכפו ע"י הכנסייה והאצולה בתקופות קודמות. 

נראה שהמלחינים בימינו חופשיים מאי פעם.

פרפרים (כל הזכויות שמורות).

  • Share/Bookmark

עוד כדאי לקרוא:

  1. המדריך: מוסיקה אומנותית בימי הביניים – מבוא
  2. המדריך: מוסיקה אומנותית בימי הרנסנס
  3. תולדות המוסיקה בישראל. מדינה ומוסיקה המתפתחים לאורך השנים
  4. תווי הסימפוניה ה-9 נמכרו במחיר שיא בלונדון
  5. תינוקות זוכרים מוסיקה קלאסית מורכבת, מחקר חדש מתוצרת קנדית
לא התלהבתיאהבתי (No Ratings Yet)
Loading ... Loading ...

הוספת תגובה

עליך להתחבר כדי להוסיף תגובה.